כמה פעמים אפשר לתקן נעלי טיפוס?
אנו ממליצים שבחירת נעלי הטיפוס תהיה על פי ההתאמה לכף הרגל ולשימוש הצפוי בנעליים ולא לפי מספר הפעמים שאפשר לתקן אותן. ריסולר טוב יכול לתקן כמעט כל נעל, לא משנה מה המצב שלה, אבל יש שלב שהתיקון לא כלכלי למטפס ולכן לא כדאי. בכתבה יוזכרו שמות של דגמי נעליים. אין הכוונה לעשות כאן פרסום אלא לתת דוגמאות מתוך דגמים פופולריים בישראל.
שלושה דברים עיקריים קובעים אם כדאי לתקן נעל:
1. החומרים שהנעל בנויה מהם
2. מבנה הנעל
3. מצב הנעל
חומרים:
היום החברות נוטות לעבור יותר ויותר לחומרים סינתטיים חלופיים ולהשתמש פחות בעור אמיתי. החומר הסינתטי שוקל פחות, זול יותר ולרוב נוטה פחות לשנות את צורתו לאחר שימוש ממושך. נוסף על כך יש מגמה רווחת להימנע משימוש בעור אמיתי, והסיבה ברורה. העור לרוב עבה יותר, כבד יותר ומתאים את עצמו למבנה הרגל, אך עלול גם להתרחב אפילו במידה וחצי במהלך חיי הנעל.
נעלי עור עמידות יותר. אם הראנד נשחק לגמרי ונוצר קרע קטן בשכבת העור אפשר לרוב לתפור את הקרע ולתקן את הנזק באופן מושלם. נעל סינתטית קשה מאוד לתפור. הבד מתפורר ואם נוצר חור ברוב המקרים התיקון לא כדאִי.
דוגמאות:
נעלי MIURA, TC PRO, INSINCT VS, SOLUTION ועוד אפשר לרסל המון פעמים - חמש פעמים ואף יותר.
נעליים סינתטיות כגון אנסטזי, טנייה, סקוואמה אפשר לתקן פעמיים-שלוש.
דגמים רבים של EVOLV ו־ MAD ROCK משלבים בסוליית הביניים (mid sole) שכבה קשיחה מפלסטיק עבה. החומר הקשיח נוטה להישבר והתיקון אינו מומלץ אם השכבה הקשיחה הרוסה.
חשוב שלא ללכת עם נעליים קשיחות, כדי לשמור על המבנה שלהן.
מבנה:
נעליים שבסוליית הביניים שלהן יש שכבת גומי החוצצת בין הסוליה לעור הנעל עמידות באופן ניכר מנעליים שהסוליה בהן מודבקת ישירות על העור.
דוגמאות: נעלי KATANA, SOLUTION, GENIUS, MIURA VS, INSTINCT VS הן בעלות מבנה חזק ועמיד.
לעומת זאת נעלי PYTON, ANASTAZI, MOCASIN, הן בעלות מבנה עדין ורגיש.
נעליים רכות ועדינות לרוב קשה יותר לתקן. נעלים מסוג AIR FURIA אפשר לתקן מקסימום פעמיים.
מבנה התפרים בקצה הנעל משפיע מאוד על הסיכוי להיווצרות חור בפוינט (הקצה הקדמי של הנעל). בדגמים הטובים של החברות המובילות הקפידו המעצבים להרחיק את קו התפר מקו השחיקה. זה כמובן חכם מאוד ומשפר את הסיכויים לתיקון חוזר.
מצב הנעל:
ככל שתשלחו את הנעל לתיקון מוקדם יותר כך יהיה אפשר לתקן אותה יותר פעמים. אם דחיתם את התיקון ובקצה הנעל נוצר כבר חור, ייכנסו אבק ולכלוך לתוך הנעל וכל חלקי הנעל יתחילו להיהרס מבפנים.
נעל מסוג INTINCT VS של חברת SCARPA תוכננה במיוחד כדי לאפשר תיקון רב־פעמי.
גיל הנעל משפיע על מצב הגומי ומצב הדבק:
גומי ישן יבש וסדוק בכל מעטפת הנעל, לא מומלץ לתקן כי התיקון לא יחזיק מעמד - זה כמו לבנות בניין על יסודות רעועים. חברות שונות משתמשות בדבקים שונים. נעל שמתקלפת כמו בצל מכל הכיוונים לא מומלץ לתקן כי כנראה פג תוקפו של הדבק.
חומרת שחיקה: אם טיפסת עד שהאצבע מבצבצת מהפוינט - לא מומלץ לתקן.
6. נעלי טיפוס לא נועדו להליכה ולכן חִלצו אותן בין מסלול למסלול.
חשוב מאוד שלא ללכת יחפים בשטח. כפות רגליים חשופות אוספות אדמה ואבק שנכנסים ונדבקים לזיעה בכל פעם שנועלים את הנעליים. הבוץ שנוצר הוא מצע לגידול פטריות וחיידקים שגורמים לנעל להסריח וגם גורמים לרקב בעור ובתפרים.
7. אפשר להדביק בסופר-גלו סקוץ' שנפתח או תפר שהתחיל להיפרד.
אפשר גם לשרוף פלומות חוטים שהחליטו לטייל מהנעל החוצה.
אי אפשר להדביק סוליה בסופר-גלו.
8. הרחיקו את הנעליים מגורי כלבים.
9. גומי נקי נותן חיכוך טוב יותר ולכן גם ביצועים טובים יותר.
מומלץ לנקות את הסוליה במעט מים מדי פעם, או אפילו לשייף בעדינות את הגומי בנייר שיוף גס. בreסוליה אנו מציעים שיוף מקצועי לסוליה שחושף גומי רך, טרי ונקי.
10. אם ברצונכם לשלוח את הנעל לריסולינג לקראת בגרותה, מומלץ לעקוב תדיר אחר מצב הפוינט (הקצה הקדמי של הנעל).
נעלי טיפוס נשחקות באופן שונה בהתאם לסוג הנעל, סוג הסלע, רמת המטפס, טמפרטורת הסביבה ועוד. מטפסים כבדים שוחקים את הנעל מהר יותר.
כיצד לשמור על נעלי טיפוס ולהאריך את חייהן?
1. טפסו עם נעל המתאימה לאופי המסלול.
לדוגמה עדיף לטפס סלבים בתִמנע עם נעל רכה ועדינה מלטפס עם נעל אגרסיבית המיועדת לתקרות. טיפוס עם נעל נכונה ישפר את הביצועים, יעניק תחושת ביטחון, ילטש את עבודת הרגליים ולבסוף ישמור טוב יותר על הגומי ומבנה הנעל.
2. טפסו עם נעליים המתאימות לגודל ולצורת כף הרגל שלכם.
כף רגל רחבה (הוביט סטייל) תסבול קשות בנעל בעלת מבנה צר מאוד (לה־ספורטיבה, מיורה). אם מצאתם נעל שמתאימה לכף הרגל שלכם ולסגנון הטיפוס שלכם, דִבקו בה - סוס מנצח לא מחליפים. נעל קטנה מדי תגרום לכם בסופו של דבר לדפורמציות באצבעות. נעל הדוקה מדי תכביד על מבנים בכף הרגל שלכם, כגון גיד אכילס. בעת "עבודה" על פרויקט קשה אפשר להשתמש בנעל ״קצה״.
3. שמרו את הנעליים בפאוץ' נפרד.
מומלץ לשים אותן בשק רשת או בשק מבד כותנה, ולהרחיק ככל האפשר משק המגנזיום. המגנזיום מייבש את כפות הידיים ומשפר את החיכוך אבל בשילוב עם זיעת הרגליים הוא הופך לשכבת בוץ בתוך הנעל. מומלץ לאחסן את הנעליים במקום מאוורר ומחוץ לתיק בימים שלא מטפסים.
4. הרחיקו את הנעליים מחום ככל האפשר.
אל תשאירו נעליים ברכב בחודשים החמים. החום פוגע בדבק והנעל מתחילה להתקלף ממש כמו שכבות של בצל. סעו בקיץ כשהנעליים לידכם כדי שגם הן ייהנו מהמזגן. מניסיוני יש נעליים מדגמים מסוימים הרגישות יותר לחום, אך עדיף שלא אנקוב בשמות.
5. בנעלי וולקרו, השתדלו להדק את הנעל ברגישות.
אין צורך לעקור את הוולקרו מהשורש. זה לא עשב. אם אתם חייבים נעל הדוקה בטירוף אז אולי עדיפות לכם נעלי שרוכים. סולושן הן נעליים מדהימות אך מערכת הסקוצ'ים שלהן עדינה. לא צריך להשתולל עם עוצמת המתיחה.
הגיגים על תעשיית נעלי הטיפוס, איכות הסביבה
וגם מעט על אתיקה.
נעלי טיפוס נועדו רק לדבר אחד. לטפס ולטפס טוב יותר. הן מעוצבות שונה מכל נעל אחרת בעולם אבל שיטות הייצור עדיין זהות. נעל טיפוס היא פאזל רב־שכבתי המורכב מעשרות חלקים וממגוון רחב של חומרי גלם (מוצרי טקסטיל, עור, פלסטיק, גומי, מתכת וצבע).
בשלושים השנים האחרונות ״מגפי הטיפוס״ הישנות עברו עיצוב מחודש והפכו למוצר מדויק, קליל, אגרסיבי וחצוף. עם הפופולריות הגואה גם נשברו שיאי טיפוס הנדמים על גבול המדע הבדיוני.
אליה וקוץ בה - ככל שהנעל מודרנית יותר כך המסוגלות למחזר את החומרים הולכת וקטנה. מדוע?
הסיבה העיקרית לכך היא שמגוון החומרים מחייב שימוש רב בדבק PU. הדבק מאפשר חיבור בין חומרים מסוגים שונים, הוא חזק מאוד וזול. כאשר נעל מסיימת את חייה אין כל דרך יעילה לפרק את החיבורים שנוצרו. מגוון החומרים מחייב מיון קשה בעת גריסת הנעל. המִחזור של נעלי טיפוס ישנות הופך לכמעט בלתי אפשרי.
הייתי רוצה לצאת בהצהרה ולומר שקהילת המטפסים קורצה בעיקר מאנשים אוהבי טבע וחסידי איכות הסביבה. אף על פי כן כולנו חשים התרגשות בקנייה של נעלי טיפוס חדשות, עם זה הראייה הגלובלית מחייבת אותנו כמטפסים וכבני אדם לחשוב על אופצייה של תיקון נעלי טיפוס. אבל אחזור לזה עוד מעט, קודם אעלה כמה סוגיות.
בד אורגני (כותנה, קנבס) או בד סינתטי?
עור טבעי או עור מלאכותי?
גומי טבעי או גומי סינתטי?
דבק על בסיס מים או PU על בסיס מסיסים?
הבחירה לא כזאת פשוטה וברורה.
התשובה היא בעיני המתבונן.
אם אתם תומכים בחיסכון במים אז רק אציין שגידולי כותנה דורשים כמויות עצומות של מים. בעבור חולצת טריקו אחת יידרשו כ־2700 ליטרים של מים. בעבור פיסת עור טבעי לייצור של זוג נעליים תשתה הפרה כ־1000 ליטרים של מים צלולים. כן זה פסיכי!
תעשיית עיבוד העורות מזהמת במידה מטורפת.
גומי טבעי תמיד מחייב כריתת יערות מוגברת.
תהליך ההדבקה בשימוש בדבקים על בסיס מים איטי יותר, מחייב חימום בטמפרטורה גבוהה יותר של החומרים ובזבוז רב של אנרגייה. בסופו של דבר המוצר איכותי פחות והמחיר של הנעל יקר יותר. האם זה כדאִי?
לעומת זאת עור מלאכותי (צמחוני), טקסטיל סינתטי, דבקים על בסיס מסיסים וגומי סינתטי עשויים מחומרי תעשיית הנפט. אלה חומרים שקשה מאוד למחזר והתעשייה המזהמת הזאת נמצאת בדרך כלל בידיים הלא נכונות.
אז מה אפשר לעשות? הרי אנחנו נטפס גם ואפילו על חשבון ״שלום בית״, כאילו דה?!
חלק מהפתרונות נמצאים בידי המעצבים והיצרנים וחלק בידי המטפסות והמטפסים.
המעצבים יכולים לתכנן עיצובים חסכוניים יותר ולייצר בעזרת מגוון חומרים שמזהמים פחות. לדוגמה נעל העשויה מחלקי עור קטנים מאפשרת ניצול טוב יותר של כל יריעת עור.
ייצור של נעל עמידה ימנע החלפה תדירה של נעליים. לדוגמה בחלק מהנעליים המודרניות הוסט קו התפר בפוינט בכוונה כדי שלא תהיה פתיחה של התפר בעת שחיקת הראנד.
סוליה עבה מחזיקה זמן רב יותר(לא המגמה הרווחת היום), צבע כהה מתלכלך פחות, נעלי עור מחזיקות מעמד זמן רב יותר באופן ניכר ואפשר לתקן אותן אין ספור פעמים.
בשלב הייצור אפשר לבחור בתהליכים "ירוקים" יותר - למחזר עודפים כמו היתוך משני לשאריות גומי וספוג, חיתוך יעיל וחסכוני בלייזר ועוד.
הנושא מבלבל ומורכב מאוד ומכל כיוון שנבחן אותו יהיו יתרונות וחסרונות.
כיצד אנחנו המטפסים והמטפסות יכולים לתרום בתחום?
1. באופן פרדוקסלי - לרכוש כמה זוגות נעליים ולהתאים את הנעליים לסוג הטיפוס.
2. לשמור על נעלי הטיפוס ככל האפשר.
3. לתקן את נעלי הטיפוס .
